עיצומו של התפילה, בצילו של הרבי מברדיטשוב. הרבי עובר לפני התיבה, תוארו כתואר מלאך אלקים מן השמים. מעלה בתפילותיו ובכוונותיו את כל צאן מרעיתו. והנה עומד הוא בפיוט "לא-ל עורך דין", ובמילים "לקונה עבדיו בדין", נדם קולו של הרבי. טליתו שמוטה על פניו, ופניו מחווירות כסיד. חולפת דקה ועוד דקה, והרבי איננו ממשיך בתפילתו.
לאחר זמן רב, כמו ננער הרבי מעלפונו, מתנער וממשיך בתפילתו. הכל ראו, הכל תמהו. במוצאי החג, הואיל הרבי להסביר את שהתחולל שם. במליצת לשונו תיאר זאת בצבעים חיים: "עיני ראו ולא זר, סיפר הרבי, את מה שהתחולל במתיבתא דרקיעא באותם רגעים. והנה רואה אני לחרדתי שהשטן מערים חבילות ועוד חבילות, שם על המשקל, והמשקל הולך ונוטה לצד חובה. ידעתי כי עלי לנקוט במעשה כעת, פן יהיה מאוחר מדי. הלכתי וחיסרתי משקי העוונות, כדי שהמשקל יטה. חוררתי את שקיו, וכל תכולתו נשפכה.
והנה הבחין בכך השטן, והנה זועק הוא בקול: "גנב, גנב" החילותי לברוח, אבל השטן יודע לרוץ טוב ממני, תפסני והביאני לפני השי"ת לגזור את דיני, כגנב. "עליך לשלם כפל", יצא פסק הדין. "אבל אין בידי". טענתי. "העוונות הושמדו כבר, הפכתים לזכויות"."אם כך, עליך להימכר לעבד". והלא כך נאמר "אם אין לו, ונמכר בגניבתו".
"מסכים אני" קראתי, "אבינו שבשמים, קנה אותי לעבדך"