סיפורי הצדיק

רבי לוי יצחק נולד בשנת ה׳ת״ק בערך (1740), היה מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, ומשנת תקמ״ה בערך כיהן כרבה של ברדיטשוב עד הסתלקותו בכ״ה בתשרי תק״ע (1809). הוא חיבר את הספר ״קדושת לוי״, ונודע בכל העולם היהודי כמי שתמיד חיפש ומצא את הזכות של כל יהודי. לפניכם כמה מהסיפורים המוכרים עליו, כפי שהם מסופרים במסורת החסידית, לעיתים בנוסחים שונים.

חמץ וסחורה מוברחת

בערב פסח אחד ביקש רבי לוי יצחק ממשמשו שיביא לו סחורה מוברחת, מן הסוג שהשלטונות אסרו באיסור חמור והציבו שוטרים ומשמרות גבול כדי למנוע אותה. לא עברה שעה קלה, וכבר הביאו לו ממנה בשפע.

אחר כך ביקש שיביאו לו פת חמץ. חיפשו בכל ברדיטשוב, ולא נמצא אפילו פירור.

נשא רבי לוי יצחק את עיניו למעלה ואמר: ״ריבונו של עולם, ראה את בניך! הקיסר מעמיד צבא שלם של שוטרים, ובכל זאת אין דבר שאי אפשר להשיג. ואתה כתבת בתורתך רק ׳לא יראה לך חמץ׳, בלי שוטרים ובלי משמרות, ואין בכל העיר פירור אחד. כמה נאמנים לך בניך!״

החייט ביום הכיפורים

אחרי יום הכיפורים שאל רבי לוי יצחק חייט פשוט מה אמר בתפילתו.

סיפר החייט: ״אמרתי לפני הקב״ה: רבונו של עולם, אני חטאתי חטאים קטנים. לפעמים השארתי לעצמי שאריות בד, לפעמים אכלתי בלי ברכה כראוי. אבל אתה לקחת ילדים מאמותיהם ואמהות מילדיהן. בוא נעשה חשבון: אתה תמחל לי, ואני אמחל לך.״

אמר לו רבי לוי יצחק: ״למה הסתפקת במעט כל כך? באותו רגע יכולת לדרוש את הגאולה לכל עם ישראל!״

יהודי שאינו משקר

פעם אחת, ביום צום, ראה רבי לוי יצחק יהודי אוכל ברחוב. ניגש אליו ושאל בנחת: ״אולי שכחת שהיום תענית?״ ״לא שכחתי,״ השיב היהודי, ״אני יודע.״

״אולי אתה חולה, והרופא התיר לך לאכול?״ ״לא, אני בריא.״

נשא רבי לוי יצחק את עיניו ואמר: ״ריבונו של עולם, ראה איזה עם יש לך! הנה יהודי שאוכל בתענית, ובכל זאת אינו מוכן להוציא מפיו שקר אחד.״

הסדר של היהודי הפשוט

מסופר שאחרי ליל הסדר נודע לרבי לוי יצחק משמיים שסדר אחד בעיר עלה למעלה יותר מכל הסדרים, סדרו של יהודי פשוט שלא ידע הרבה תורה. הלך הרבי לביתו ושאל אותו איך ערך את הסדר.

ענה היהודי בבושה: ״רבי, אינני יודע את כל ההלכות ואת כל הפירושים. שתיתי ארבע כוסות, אכלתי מצה ומרור, ואז אמרתי: ריבונו של עולם, אני יהודי פשוט. אני יודע רק שהוצאת את אבותינו ממצרים. אנא, הוצא גם אותנו מהגלות הזאת.״

סיפר רבי לוי יצחק את הדבר לתלמידיו, כדי להראות כמה יקרה לפני הקב״ה תפילה פשוטה שיוצאת מן הלב.

״דין תורה״ עם ריבונו של עולם

רבי לוי יצחק היה מדבר אל הקב״ה בגלוי, בלשון אידיש פשוטה, כבן המדבר אל אביו. מפורסמת תפילתו שבה הוא פותח: ״אני, לוי יצחק בן שרה מברדיטשוב, באתי אליך בדין תורה בשם עמך ישראל: מה רצית מעמך ישראל?״

ובהמשך הוא טוען שבכל מקום בתורה כתוב ״דבר אל בני ישראל״ ו״צו את בני ישראל״, ושעם כל הקושי, עם ישראל נשאר נאמן לבוראו, ולכן מגיע לו רחמים וגאולה.

על תפילות כאלה קראו לו ״סנגורן של ישראל״, ועד היום באים יהודים לציונו כדי שימשיך ללמד זכות עליהם ועל בני משפחותיהם.

הסיפורים מובאים בלשוננו, על פי המסורת החסידית. יש מהם נוסחים שונים.