קהילה קדושההסתלקותו של הסנגור הקדוש
עוד לפני שהגיעה שעת הסתלקותו של רבי לוי יצחק בן שרה סאשע מן העולם, ניבאו צדיקי דורו ואמרו: ״סנגורן של ישראל מנהל מלחמה כבדה ביותר עם הסטרא אחרא, בכך שהוא מלמד זכות על בני ישראל ומנקה אותם מכל חטא ועוון. השטן לוחם נגדו לטורדו מן העולם״.
המלחמה נמשכה זמן רב. שנה תמימה שכב רבי לוי יצחק חלוש ותשוש, אבל לבסוף התגבר על כוחות הטומאה והקטגוריה והמשיך ללמד זכות על בני ישראל.
עד שהגיע ראש השנה של שנת תק״ע. באותו ראש השנה החליט השטן להשקיע את כל כוחו כדי להשטין על בני ישראל. כאשר נטל רבי לוי יצחק את השופר לתקוע, לא יצא ממנו קול. טען רבי לוי יצחק לפני הבורא: ״הלא אתה ציוויתנו לשמוע קול שופר. אם אינך רוצה שנתקע, כה יהא! יבוא איוואן הערל ויתקע…״
הדברים עוררו בכי וסערה בבית הכנסת. מיד לאחר מכן נטל הצדיק את השופר, והפעם נשמעו תקיעות צלולות וברורות. לאחר התפילה גילה הצדיק: ״אכן את הקטרוג הסרתי, אולם את נפשי נתתי בכפי. אהיה אני כפרתם של ישראל״.
במוצאי יום הכיפורים סיפר רבי לוי יצחק שהגיעה שעתו להיפרד מן העולם, אבל שפעל בשמים שימתינו עד אחרי חג הסוכות, כדי שיזכה עוד לקיים את מצוות ארבעת המינים.
ביום כ״ה בתשרי חשך זיו העולם: רבי לוי יצחק הקדוש עלה בסערה השמימה. באותה שעה בכה הרה״ק רבי נחמן מברסלב זי״ע ואמר: ״מי שעיניים טהורות לו יכול לראות בחוש איך כבה אור העולם״.
האוהל הקדוש, מעיין הישועות
מהרגע שהטמינו את רבי לוי יצחק במרכז בית העלמין בברדיטשוב, הפך ציונו הקדוש לתל תלפיות. יהודי העיר פקדו את המקום שוב ושוב, ויהודים רבים מכל קצוות תבל החלו לנהור אליו, מתוך ידיעה שאצל רבי לוי יצחק אפשר לפעול כל ישועה.
מעל הציון הוקם אוהל מפואר במיוחד. לפי עדויות יהודי ברדיטשוב הקדומים, הוא נודע כמבנה המפואר והמרשים ביותר בעיר כולה.
רבי לוי יצחק נטמן בצמוד לציון בנו, הרה״ק רבי מאיר זי״ע, בעל ״כתר תורה״, שנפטר בחיי אביו. בשנים שלאחר מכן נטמנו לצדו, בשורה אחת, גם שני בניו האחרים: הרה״ק רבי ישראל מפיקוב זי״ע, שכיהן ברבנות ברדיטשוב אחרי אביו, והרה״ק רבי דב בעריש זי״ע.
עד ימינו אין יום שבו יהודים אינם נושעים במקום. יהודים מגיעים אליו ומרגישים שיהיו מי שיהיו, אצל הסנגור הקדוש ימצאו את מקומם.
האוהל בשנות השואה והקומוניזם
בשלהי שנות הת״ר החלו יהודי העיר להרגיש שהחרב הנאצית מונחת על צווארם, וחששו גם מהשלטון הקומוניסטי. הם פחדו שהציון הקדוש ייחרש חלילה, ומצאו פתרון מקורי.
בשנת תרח״ץ (ויש אומרים תרצ״ט) הרסו היהודים את חלקו העליון של האוהל, מילאו את חללו בעפר ובאבנים עד מחצית גובהו, ויצקו מעליו שכבת בטון עבה. בסביבות שנת ת״ש הוסיפו שכבת עפר ובטון גם מסביב, כך שגם ציוני משפחתו של רבי לוי יצחק וצדיקים נוספים נשמרו מתחתיה.
בכל שנות הקומוניזם לא נגעו היהודים בבטון. בקצה השטח הקימו מצבת אבן שציינה שכאן נטמן סנגורן של ישראל. בכוונה לא הציבו אותה מעל מקום הקבורה המדויק, כדי שהמתפללים לא ידרכו על הקברים.
האוהלים שהוקמו
רק אחרי נפילת מסך הברזל הגיע הזמן להקים מחדש אוהל על הציון. האוהל הראשון נבנה בשלהי שנות התש״מ ביוזמת הרב נחמן אלבוים ז״ל, הרב צבי דוב בער אבראהאם ז״ל אב״ד ברדיטשוב מאנסי, והרב לייבל סורקיס. הוחלט שלא להרים את שכבת הבטון אלא לבנות עליה, כמו במערת המכפלה: אוהל על גבי אוהל.
בין השנים תש״ס–תשס״ה נבנה אוהל גדול יותר, שעטף את האוהל הישן.
חשיפה: הציון המקורי
בתקופת הקורונה, כשזרם המתפללים פסק, החליט הגאון רבי משה שמואל טהאלער שליט״א לנצל את השקט ולהתקין חימום תת־רצפתי ברחבת האוהל, למען המתפללים בחורף האוקראיני הקשה.
בהנחיית רבנים, מומחים וגדולי ישראל הורמה מעט שכבת הבטון, ואז התגלו שרידי האוהל המקורי. על פי עצת גדולי ישראל רוקנו בזהירות העפר והאבנים, ונחשפה מצבת הציון המקורית של רבי לוי יצחק, בשורה אחת עם מצבות שלושת בניו, ולצדה רצפת האוהל המקורי מאבנים צבעוניות.
החשיפה טלטלה את העולם היהודי כולו.
המרא דאתרא
הגאון רבי משה שמואל טהאלער מכהן בברדיטשוב כבר שני עשורים. הוא הגיע לעיר כשליחו של כ״ק אדמו״ר מליובאוויטש, כממשיכו של השליח הרב שמואל פלוטקין, ובעשור האחרון הוא הדמות הרבנית היחידה המתגוררת בעיר.
הקשר שלו לעיר הוא קשר דם: הוא מצאצאי הרה״ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי״ע. חמש מאות המשפחות היהודיות בעיר חוסות בצלו, והרב והרבנית תחי׳ משמשים להן כאב ואם.
הרב משקיע שעות רבות ומשאבים גדולים בהצלת בית הקברות היהודי, בשיקומו ובשמירתו, ובמיוחד בציון הקדוש. עכשיו, בימי המלחמה, המבקרים התמעטו וההוצאות רק גדלו, אבל השמירה על המקום נמשכת.